רבי שלמה קרליבך; האיש והתופעה [5] – החוויה הדתית היהודית


א

'נהוג להאשים את המדע החילוני ואת הפילוסופיה האנטי-דתית בדחיקת רגליה של הדת מן החברה המודרנית ובהעמת זוהרה. נכון יותר להאשים את הדת עצמה בתבוסותיה. הדת שקעה לא משום שהופרכה, אלא משום שהפכה לבלתי רלוונטית, משעממת, מעיקה ותפלה. כאשר עיקרי הדת תופסים את מקומה של האמונה, כאשר מצוות אנשים מלומדה באה במקום עבודת האלוהים וכאשר ההרגל תופס את מקומה של האהבה, כשמתעלמים מן המשבר של ימינו בגין תפארתם של ימים עברו, כשהאמונה היא דבר העובר בירושה ולא מעיין מים חיים, וכאשר הדת מדברת רק בשמה של סמכות ולא בשם החסד – אז המסר שלה הופך לחסר משמעות'.

רבי אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, מאגנס ירושלים תשס"ג, עמוד 3.

 

מגוון המודעות והפליירים אודות מנייני קרליבך המציפים את הארץ בימי אלול אלו, מחייבים כמה מילים על מורשתו של רבי שלמה קרליבך והתופעה המתפתחת בעקבותיו.

החוויה הדתית לסוגיה

אחת התפניות המרכזיות בחקר הדת ובחיי הדת עצמם במאה ועשרים, היא העמדת החוויה הדתית במוקד החיים הדתיים במקומה של האמונה הרציונלית. תפיסה זו גורסת, שמוקד החיים הדתיים אינו האמונה, אלא החוויה הגורמת לאמונה. לא האמונה הרציונלית עומדת בתשתית הדת, אלא חווית המסתורין ותחושת הנוכחות האינסופית, היא זאת שמהווה את אבן-הפינה של הדת. האמונה, היא רק התוצאה של אותה חוויה, כפרי מתוך השורש הנפשי של החוויה הדתית.  הנחה זו הביאה לחקר נרחב של החוויה הדתית, אבחונה והבנת תהליכיה הנפשיים.

חיטהחלוץ של תפיסה זו, היה הפילוסוף והפסיכולוג האמריקאי ויליאם ג'יימס (1842-1910) הידוע בזכות ספרו 'החוויה הדתית לסוגיה'. בספרו הציע ג'יימס ניסיון לחקור ולאפיין את החוויה הדתית הסובייקטיבית ומכלול התופעות הנפשיות והרגשיות הקשורות אליה. ספרו זה הוא אחד הניסיונות החשובים להבין את הפסיכולוגיה של התופעה הדתית, ועד היום נחשב לקלאסיקה בתחומו. ג'יימס קרא את יומניהם הפרטיים של אנשי דת ומאמינים, וניסה לרדת לעומקם של חוויותיהם הדתיים. לדעת ג'יימס, הדת היא בראש ובראשונה תופעה אנושית וטבעית המתרחשת, במרחב האינדיבידואלי של המאמין, והיא משותפת לכל בני הדתות.

החוויה הדתית היהודית

מיכה גודמן כבר העיר, שלמרות מחקרו המקיף של ג'יימס, בו חקר את החוויה הדתית כפי שהיא משתקפת אצל בני הדתות הגדולות, מקומה של היהדות נפקד ממנה. היא אינה מוזכרת כלל בספרו של ג'יימס. האם הסיבה היא שכחה גרידא או שמא התעלמות מכוונת? גודמן סבור שמדובר בהתעלמות מכוונת.

"ומעניין שבספרו שהוא מנסח חוויות דתיות של קתולים, של פרוטסטנטים, של בודהסטים, ושל טאואיסטים. כולם יחד עמדו במגע עם המסתורין של המציאות. אולם, ישנה דת אחת שאיננה מוזכרת בספרו של ג'יימס: היהדות. ג'יימס לא שכח את היהדות. היעדרה הבולט מן הספר המבקש להעמיק בחקר הרגש הדתי איננה רשלנות של החוקר, אלא חלק מתפיסת עולמו ומהבנתו את מהותה של היהדות. כמו רבים אחרים, גם ג'ימס היה שותף לדעה הרווחת כל כך שהזכרנו ושעל פיה היהדות היא דת המתבטאת בחוקים ובציות להם. היא לא דת של אמונה או של רגש – היא דת של פעולה. ובאין רגש, אין "חוויה דתית" יהודית…

פרק אחד חסר בספרו של ג'יימס, וההגות הגדולה של השל היא, במידה רבה, השלמתו של אותו פרק חסר. השל ניסח את החוויה הדתית היהודית" – (אלוהים מאמין באדם, הקדמה עמ' 13).

השל2

רבי אברהם יהושע השל

אם רבי אברהם יהושע השל (שדמותו והגותו המרתקת מחייבת התייחסות בנפרד) ניסח את הפילוסופיה של החוויה הדתית היהודית ב'תאולוגיית המעמקים' (depth theology) שלו, הרי שמקביל רבי שלמה קרליבך ניסח את הפרקטיקה של אותה חוויה דתית פנימית ורוטטת, והביא אותה לידי ביטוי ממשי וחי. בעזרת מגוון דרכים וכלים, כמו שירים, שיחות וסיפורים, יצק רבי שלמה את נשמתה של החוויה הדתית אל תוככי החיים הממשיים, וקירב אותה לידי כל אדם באשר הוא.

לא מדובר כאן רק בניסוח של מוזיקת נשמה ונוגעת ללב כפי שסבורים רבים, אלא על הבעתו של הרגש הדתי האותנטי, תחושת הקרבה האינטימית בה האדם עומד לבדו מול הנוכחות האלוהית; הגעגוע והמיית הנפש; התפילה והדו-שיח בין האדם לאלוהים; המהווים את לשד נשמתה של החוויה הדתית. מוזיקת נשמה, כמו סיפורים עממיים, כבר היו הרבה לפני רבי שלמה. אולם רבי שלמה הצליח לעצב בעזרתם ערוץ נפשי הנוגע במעמקי הוויתו של האדם, ומעורר מתוכו את הרגש הדתי הטבעי והבסיסי. מגוון האנשים 'המתחברים' למוזיקה של רבי שלמה, ללא קשר לדתם, אמונתם וחייהם הדתיים, מראה עד כמה עמוק הצליח רבי שלמה לגעת באותה נקודה נפשית עלומה ואוניברסלית השוכנת בתוככי כל אדם ואדם ולהביאה לידי ביטוי.

החוויה הדתית החסידית

החסידות כבר התחילה בניסוחה ועיצובה של אותה חוויה דתית, אולם עם השנים והתפתחותה המואצת של תנועת החסידות, גם היא התמסדה וקפאה על שמריה. תהליכי ההתמסדות שעברה החסידות, תהליכים שהגיעו לשיאם בתקומתה מחדש לאחר השואה, גרמו לה להפוך לתנועה ארגונית-חברתית, בעלת תפיסת-עולם שמרנית, היררכיה קשוחה, וקודי התנהגות אחידים. התמסדות זו כוללת מאפיינים שונים כגון: צבירת הנכסים והמוסדות הרבים, אירועי הענק המושקעים, יחצנו"ת מופרזת, שינו כליל את פני החסידות, ובמובן מסוים חיללו את משנתה, חזונה ונשמת אפה. תהליכים אלו, מינפו והעצימו את עוצמתה וריכוזיותה החיצונית של החסידות, אך גרמו למשבר פנימי עמוק, בקרב שוחרי החסידות בצורתה וצביונה המקורי. משנתה הרעיונית, כגון: הדביקות, נוכחות הא-לוהות בחיים, השמחה התוססת, העלאת ניצוצות ועוד, הפכו למשנה תיאורטית בלבד, זכר לימיה הזוהרים של החסידות, שלא לקיום בחיי המעשה. החברה החסידית בימינו, כמעט ואינה מאפשרת כלל את קיומה של המשנה החסידית המקורית.

טיש חסידי

גם הטקסים המסורתיים של החסידות, שנועדו לשם חווית החוויה הדתית, ה'טיש' או ה'התוועדות', שבימי קדם היוו מפגש בעל אופי רוחני-מיסטי, ובו שתו החסידים יי"ש ושמעו 'דא"ח' [דברי אלוקים חיים] מפיו של הצדיק, הפכו לטקסים רשמיים קפואים וחסרי חינניות פנימית, אירוע יחצנ"י מלווה בצלמים ומוזיקה עדכנית ורועשת, הרחוקה אלפיים פרסה מהווייתם ועולמם של מבקשי האלוקים ושוחרי החסידות המקוריים.

החוויה הדתית הקרליבכית

כבר בשנות השישים, איבחן רבי שלמה את סיבת ניתוקם מהיהדות של אלפי צעירים, שהיא אינה נובעת מחוסר אמונה או מנימוקים רציונאליים, אלא בשל חסרונה של החוויה הדתית. אותם צעירים, בבואם אל בית הכנסת, מצאו בו בית-מדרש עתיק, קריר וחסר חיות, שרק ישישים מילאו את ספסליו המטים ליפול. ואולם חסר זה לא היה רק אצל אותם היפים, אלא גם בקרב מאמינים נורמטיביים, שצמאו למגע ממשי ואינטימי עם האלוהים, לנוכחות חיה ורוטטת של האלוהות בחייהם. צימאון אדיר זה מורגש גם כיום, כאשר אינספור מניינים מתגבשים סביב שיריו וניסוחיו של רבי שלמה, בכל רחבי הארץ וקצוי העולם, מכל הגוונים ומכל המגזרים.

בחלל זה, הופיע רבי שלמה, ותוך כדי שימוש בספרות החסידית, רעיונותיה וסיפוריה, ניסח ועיצב מחדש את אותה חוויה דתית, והצליח להנחילה לקהל רחב ומגוון ביותר, מההיפים של שנות השישים, בחורי ישיבות, מזרוחניקים, ועד חסידי סאטמער. הן בשיריו, שירי לב ונשמה, הפורטים על הנימים הכי עמוקים של הרגש, והן בסיפוריו רווי המתיקות על אותם דמויות עממיות, פשוטות ותמימות, הוא גיבש פרקטיקה של החוויה הדתית הפנימית, אותה חוויה המאירה את העצמי האמיתי, את המהות הטהורה שאין כל פגם נוגע בה, את הגעגוע שלעולם אינו יודע סיפוק ומרגוע, ומכשירה את האדם לחוות את הנוכחות האלוהית בחייו, באשר הוא שם.

 "כשהתמניתי לרב, הבנתי כי רוב האנשים אינם מגיעים לבית הכנסת, ורק עשרה אחוזים מהם נוכחים בתפילות. אם הקהל שלך אינו מגיע, אתה צריך להגיע אליהם. אבל אינך יכול לדבר איתם, אתה צריך לשיר להם. לכן לקחתי את הגיטרה, ובלי לדעת איך אגיע אל כל אחד, התחלתי לשיר. הנס היה שהאנשים החלו להקשיב לי ולהזמין אותי לשיר. התמחותי המיוחדת הייתה ליצור את השיר. נטלתי מילים מהתפילות ומספרי נביאים, המדברים על עולם טוב יותר ועל שלום עולמי, על אהבה כלל עולמית, ועל אחדות בין אנשים. השירים שלי לא היו נגד משהו. הם היו בעד. להעביר אל הלבבות תחושה של טוהר. כל אחד יכול לשיר את שירי, הם נותנים כח כמו גלולת ויטמין יהודית." ~ מתוך נספח לאלבום "הנשמה לך" (2002).

סיפורים ושירים

לחוויה הדתית, אין באמת מילים. אפשר לחקור אותה, לתאר אותה, לכתוב עליה, אולם היא אינה מושגת באמת אלא למי שחווה אותה. כמו שאי אפשר לתאר לעיוור את הצבע האדום, או להסביר את הטעם של מנגו עסיסי, כך גם כל חוויה נפשית, ובפרט החוויה הדתית, לא ניתנת לתיאור. זו הסיבה שרבי שלמה, לא היה איש של מילים, של תיאוריות. לא הייתה לו משנת-עולם מסודרת ושיטתית. גם כשדיבר, דיבורו היה אסוציאטיבי, לא מסודר ומגובש. הוא היה אדם שחי את עומקה של החוויה הדתית, ומשכך היה כבד פה וכבד לשון בבואו לתאר ולהסביר את התחושה העמוקה מיני ים.

482074_401912443190763_100255065_nאולם, בכל זאת, רבי שלמה מצא את הדרך לשתף גם אחרים עם החוויה הדתית. בעזרת סיפורים רווי עומק, תמימות ומתיקות, בעזרת שירי נשמה וניגונים חודרי לבבות, בעזרת עיניים גדולות וחיוך שובה לב, בעזרת שריקות רבי-משמעות, הוא הצליח לעורר את הנקודה הכי פנימית של האדם, המקום בו האדם מחובר לאותה חוויה אוניברסאלית, המקום בו 'הנשמה תמיד מתפללת' כדברי הרב קוק.  מילים הם מסגרת צרה מידי להכיל חוויות נפשיות רבי רגש עז, אולם סיפורים – מתארים את החיים כפי שהם. מוזיקה נוגעת בעומק המהות הפנימית של החיים. בעזרת כלים אלו, באומנות נפלאה ונדירה, הצליח רבי שלמה לחבר גם אחרים אל החוויה הדתית, המרטיטה והפועמת במעמקיה של הנשמה.

מוזיקת גן-עדן וקולות משאול

המוזיקה שלו, הורתה ולידתה מתוך החוויה הדתית של עצמו. רבי שלמה מעולם לא למד מוזיקה בצורה שיטתית, וגם מעולם לא ישב להלחין שיר בצורה מסודרת.

'מעולם לא ישבתי להלחין ניגון. ניגונים באו אלי ברגעים מיוחדים. כאשר שמעתי את הניגון של גן עדן או את הקולות של גיהנום, או כאשר הרגשתי את השתיקה העמוקה, כאשר ליבי היה שבור או כשנשמתי התרוממה' – (רבי שלוימל'ה, ברנד, עמוד 85).

בשיריו כמו בסיפוריו, עורר רבי שלמה את המהות האלוהית שבכל אדם, אותה מהות טהורה ובתולית שאינה נפגמת לעולם, אותה מהות זכה ואצילית שבה כל אדם מאיר כיהלום, אותה מהות נשגבה ועמוקה המרגשת וחשה את הנוכחות האלוהית, אותה מהות עדינה ותמימה השואפת אך לטוב ואהבה, אותה מהות ענוגה ויוקדת שלא מפסיקה להתגעגע ולכסוף ולהתפלל תמיד. התפילה, שלעיתים הפכה לטקס רשמי וחדגוני, חסר כל חיות פנימית, שרק ישישים באים בימים משתתפים בה, הפכה בהשראתו של רבי שלמה לחוויה נפשית נשגבה וקסומה, חוויה של השתפכות הנפש, חוויה של קירבת-אלוהים אינטימית ותחושת הנוכחות האלוהית מקרוב, חוויה שכולה אהבה וערגה נשמתית, חוויה מלאת יופי, שגב ועומק. אבל לא רק זאת, אבל גם, ובעיקר, הקשר בין האדם לאלוהיו, הדו-שיח ביניהם, הפך בהשראתו להיות אינטימי, חי ופועם.

***

החוויה הדתית לכשעצמה, והחוויה הדתית היהודית בפרט, כפי שהיא נוסחה ע"י השל וכפי שהיא מובאת בהגות האיזיבצ'אית, דורשת התייחסות מעמיקה בנפרד, ועוד חזון למועד.

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “רבי שלמה קרליבך; האיש והתופעה [5] – החוויה הדתית היהודית

    • החוויה היא נשמתה של הדת. היא מופיעה לאורך כל התנ"ך, ובפרט בספר תהילים.
      ראה עוד בהרחבה בספריו של השל.
      כפי שכתבתי בסוף הרשימה, עוד אתייחס בהרחבה הנדרשת לסוגיית החוויה הדתית ומקומה ביהדות ובחסידות, וכעת לא באו הדברים אלא כהערת אגב.

        • זאת לא עובדה מדויקת.

          טכנית השל אכן מסר שיעורים בבית המדרש לרבנים של הקונסרבטיבית, אולם הוא עצמו היה יהודי שומר תורה ומצוות. הסיבה שלא מצא את מקומו בתוככי החברה האורתודוקסית נעוצה בכך שסבר שהצו הדתי דורש מחויבות ופעילות גם למען ערכים אוניברסליים, בניגוד להסתגרותה של האורתודוקסיה בד' אמות של עצמה. ואולם החוויה הדתית לכשעצמה אינה סותרת כלל את ההלכה, והחסידות תוכיח. ייתכן ולפעמים יש מתח ביניהם, אולם הם אינם סותרים בהכרח.

          ושוב, הסוגיה רחבה ומחייבת דיון בפני עצמו. אתייחס לכך בהרחבה כנדרש וכראוי לסוגיה נכבדה זו.

  1. אתה בעצמך תארת את התהליך שהחסידות עברה. ייתכן שאם החסידות לא היתה עוברת את התהליך הזה היא אכן היתה מוצאת את עצמה מבחוץ.
    גם אם נניח שהחויה הדתית אינה סותרת את ההלכה, אזי מי יחשב יותר כיהודי טוב, מי שמדקדק בהלכה ויבש כמו צנון או מי שחי חויה דתית נלהבת ודש איסורים קלים בעקבו? האם לא תתכן סתירה? כאשר אדם מתלהב בשבת ורוצה לרקוד מה תאמר לו ההלכה? ואםפ הוא רוצה לנגן?
    וראה את דברי ר' אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק על הדרך הכללית והדרך הפרטית.

    • מר כוכבי, אתה מעיר הערות חשובות, אולם נבצר ממני כעת להשיב בהרחבה.
      ברור שקיים מתח בין החוויה למסגרת ההלכתית, אולם מתח זה אינו מעיד שהם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת בשילוב הראוי ושימת כל אחד על מקומו. ולגבי מי הטיפוס היותר חשוב בשמים, נגעת במחלוקת עתיקת יומין לבין החסידות ומתנגדיה.

  2. עלינו לדון בשתי שאלות:
    האם היהדות מכירה בחוויה דתית לא הלכתי ונותנת לה ערך.
    באם יש לחויה ערך, כיצד מכריעים במקרים של התנגשות. התנגשות יכולה להיות גם תפילה באיחור.

    • לגבי השאלה הראשונה – אין ספק שהתשובה חיובית. ראה בהלכות יסודי התורה לרמב"ם מצוות אהבה ויראה. לא מדובר באיזה סעיף נידח בשו"ע, אלא בהלכות יסודי התורה. מהי האהבה אם לא חווית ההתפעלות מיופי הבריאה, כיסופים וגעגועים? זו הסיבה שהשירה מאופיינת כסעיף של מצוות אהבה לדעת החרדים ועוד.
      לגבי השאלה שנייה – התשובה יותר מורכבת ודורשת הרחבה, ועוד חזון למועד.

  3. פוסט נפלא, כמו תמיד.
    היטבת לתאר את מה שאהבתי תמיד במורשתו של רבי שלמה, אך לא היו לי את המילים לבטא זאת.
    והציטוט של רבי השל, מדהים ונכון.
    מצפה לרשימה הבאה על החוויה הדתית בהרחבה.

  4. פוסט יפהפה ומעמיק.
    דמותו ומורשתו של רבי שלמה אכן ראויה לסיקור מעמיק ומכובד, בשונה מהיחס הרגיל אליו כאל דמות ססגונית בלבד. יש אמנם קושי מסוים להגדיר את דמותו ומורשתו, וכפי שכתבת שהוא היה אדם ללא מילים, ללא משנת-עולם מגובשת, אולם דווקא בכך נעוצה גדולתו, באותנטיות ובחוויה העצמית שלו שלא נכנסה להגדרות ומסגרות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s