יהדות ופוסט-מודרניזם – ליום הזיכרון של הרב שג"ר


לכבוד יום הזיכרון של הרב שג"ר – שמעון גרשון רוזנברג, מההוגים היהודיים החשובים ביותר במאה ה-21, וככל הנראה ההוגה האורטודוקסי הראשון שהתמודד עם הפוסט-מודרניזם בצורה מעמיקה ורחבה, ברצוני לכתוב כמה מילים קצרות על האיש, ועל ההתמודדות היהודית מול הפוסט-מודרניזם. הנושא רחב ומקיף, אך הפעם אתייחס במילים קצרות בלבד.

לא מזמן קראתי את ספרו של הרב שג"ר, 'לוחות ושברי לוחות' – המנסה להציג הגות יהודית לנוכח הפוסט-מודרניזם, וסוקר תהליכים חברתיים פוסט-מודרניים בחברה האורטודוקסית בישראל.

כך הספר מתואר בכריכתו: 3767370-5377

"קץ עידן האידיאולוגיות הגדולות והאמיתות המוחלטות, שהוא ממאפייני הפוסטמודרניזם, מאיים לרוב על המחשבה הדתית, התופסת רעיונות כגון אלה כמפרקי זהות העלולים להחליש את המחויבות הדתית. העובדה כי רבים חיים כיום בתודעה פוסטמודרנית מקשה על הנחלת השקפת עולם סדורה בכלל, והדבר נכון פי כמה לגבי העולם הדתי שממהותו שואף להעניק משמעות לחיי הפרט והכלל בתוך מסגרת תבונית מסודרת. רוב הניסיונות לגשר על הפער הזה כרוכים בביטול הערך של המצב הפוסטמודרני ולמעשה בסוג של עצימת עיניים אל מול תכניו.

לא כן הספר לוחות ושברי לוחות, המתמודד באופן אמיץ ומקורי עם שאלות נוקבות שמעלה הפוסטמודרניזם; שאלות כגון ערך החיים הדתיים, מוסריות, דמוקרטיה, ציונות וניו אייג'. מחבר הספר,הרב שג"ר, הנמנה עם המקוריים ופורצי הדרך שבהוגי הדעות היהודיים בדורות האחרונים, אף טוען כי לא ניתן לקיים חיים דתיים ומוסריים שלמים בתקופתנו ללא אימוץ ביקורתי של חלק מתפיסות הפוסטמודרניזם. לדעתו, תפיסות אלה לא מביאות בהכרח התפרקות דתית וערכית אלא להיפך – ליצירת עולם דתי וערכי אותנטי ומלא חיוניות. הספר מכיל מענה של ממש למצוקות הפרט בראשית המאה העשרים ואחת ובד בבד פורש חזון חברתי עכשווי, רלוונטי מאין כמוהו.

הרב שמעון גרשון רוזנברג – שג"ר (1949–2007) היה תלמיד חכם ציוני והוגה דעות דתי אשר לימד את תורת החסידות וניהל דיאלוג עמוק עם  הפוסטמודרניזם. הוא השאיר אחריו כתבים רבים במגוון תחומי היהדות, אשר רואים אור בשנים האחרונות וחושפים את הגותו המיוחדת לקהל הרחב".

התמודדותו הכנה והאמיצה של הרב שג"ר עם הפוסט-מודרניזם ומגוון השאלות והלבטים שהיא מעלה לאדם הדתי, מעוררת התפעלות וראויה להערצה. הרב שג"ר לא הסתיר את נשמתו הקרועה בין העולמות, הוא לא הכחיש את המשבר ואת הקרע, ואף לא ניסה להתחמק מהתמודדות אישית, קשה ונוקבת, עם הסתירות בין אמונתו לבין ההגות הפוסט-מודרנית.

אך ביחס להגות היהודית שהרב שג"ר מנסה להציג כאלטרנטיבה ומענה מול הפוסט–מודרניזם, ניתן לומר שהשאלות משכנעות יותר מהתשובות. השאלות הקשות והמטרידות, נותרות ללא מענה רציני ומשכנע. הד הספקנות, הייאוש מהתבונה, והפסימיות, עולה מכל דף בספר, כשלעומתו נשמע רק הד קלוש ובלתי ומאולץ של ניסיון לתת מענה. מספרים על אחד הרבנים שאסר על תלמידו לעיין בספר 'מורה-נבוכים' לרמב"ם. לשאלת התלמיד מדוע לא, הלא הרמב"ם עונה על כל השאלות האמוניות בצורה רהוטה וברורה, ענה לו הרב; אם אכן תלמד את הספר בעיון מכריכה לכריכה, בטוחני שאכן אמונתך לא תיפגם ואדרבה רק תתחזק, אך מפחד אני שהשאלות ישכנעו אותך יותר מאשר התשובות…

ובכלל, הגות מקורית אמיתית, חייבת לנבוע מתוכה עצמה, לא להיות רק תגובה נגדית להגות אחרת. הרב שג"ר מנסה להתמודד מול ההגות הפוסט-מודרנית, להציג אלטרנטיבה, לתת מענה, – אך זה נדמה שהוא רודף אחריה ואינה משיגה. בשביל להעמיד אלטרנטיבה אמיתית ומשכנעת, עלינו למצוא הגות יהודית מקורית באמת, שאינה מתמודדת ישירות מול הפוסט-מודרניזם, ולא פותחה רק לעומתה, אך מהווה אלטרנטיבה למולה.

אמנם מתוך כותלי הספר ניכר שלא מדובר ב'הוגה תאורטי' היושב במגדל השן ודן בשאלות הזמן. אין ספק שהמחבר, ת"ח עצום ונערץ, התחבט קשות באותן שאלות, ונשמתו התגלגלה בכף הקלע של הספק והתהייה. זה לבד כבר מהווה חידוש מפתיע ומנחם. הידיעה שרב ת"ח חשוב ונערץ שכמותו התייסר בכף הקלע של אותן תהיות ומצוקות הטורדים את מנוחתם ואמונתם של דתיים אינטלקטואליים רבים, כבר יש בה שמץ של נחמה ואף יותר מכך.

הנה דברים שכתב הבלוגר יהודה גזבר, היום בדף הפייסבוק שלו:

היום, כ"ה בסיון, הוא יום פטירתו השישי של הרב שג"ר.

לא הכרתי את הרב שג"ר. אני דור שני לאנשים שידעו אותו, וגם בשיח אנחנו לא יושבים בקבוצות כל היום ולומדים את תורתו. לפעמים מצטטים אותו, לפעמים אומרים: היה כאן איש. היה יושב ליד החלון, משמאל לארון הקודש, ולומד גמרא. לפעמים אלחנן מספר סיפורים, ופעם בשנה עושים יום עיון ותלמידיו ממלאים את בית המדרש. לא הכרתי את הרב שג"ר, אני מסופק אם ראיתי אי פעם את פניו. ובכל זאת, אני מתגעגע.

אני מתגעגע ואיני יודע לְמה אני מתגעגע. צריך לדעת שכמו שרוח נושבת בחלון ובלבד שיהיה החלון פתוח, כך רוחו של הרב שג"ר נושבת מבין החרכים, מתפרצת במקומות הכי לא צפויים. פתאום אדם הולך ברחוב ואומר לעצמו שאפשר שיהיו הדברים מעולם. שבאמת אפשר. אולי בדוחק, אולי בקושי הלב, אולי רק להאחז באזלת-יד בקצה הממשות. שאפשר, גם אם זה רק בגעגוע. ואולי הגעגוע הקטן-גדול הזה, געגוע של לב (שבכלל לא ידע שיש בו לב) למעיין (שלא רצה להיות מעיין), הוא המקום היחיד שאפשר להיות בו בכל העולם הזה שבו אנו חיים.

זה לא געגוע אל החדות או הפלפול. זה לא הידע התורני או הכללי, זה אפילו לא החידוש. זה לדעת שאי פעם, פעם אחת בעולם דתי יודע-כל, היה רב שבאמת הרגיש את מה שאני מרגיש. רב שידע את אבדן המשמעות, ידע את הייאוש, את חוסר התוחלת, הרגיש את הכאב שבהחמצה וחוסר היכולת להגיד משהו בכלל. שהיה מישהו שיכל להושיט לך יד בעמידה מול התוהו. וגם אני עכשיו: איך לקמט את כל האור הזה לתוך כמה מילים. רק לשלוח אותם לאויר ולדעת שמי שיודע, יודע. שמי שמבין, מבין. 

בשורה משמחת ואופטימית אחת בכל זאת מופיעה בספר, והיא מעין חזון נבואי על העתיד:

"אני צופה בעתיד הלא רחוק התפרצות רוחנית בעלת עוצמה ומשמעות לא פחות מהתפרצות החסידות בתקופת הבעש"ט ותלמידיו. נכנה זאת חידוש הנבואה, רוח הקודש, או פיתוח כישורים רוחניים – המינוח אינו חשוב… אינני יודע האם יקום 'בעל שם טוב' חדש או שהמפעל החסידי המתחדש יהיה קולקטיבי, גם אינני יודע איזו צורה הוא יקבל, אך אמונתי רבה שהוא יהיה בעל משמעות ומשקל לא פחות מאשר החסידות הקודמת" [178].

כנראה שאחרי ניפוצו של 'מגדל התבונה' המודרני ע"י הפוסט-מודרניזם, מתאימה השעה להופעתו של 'אברהם אבינו' חדש…

 ***

אך לדעתי, ישנה הגות יהודית-חסידית המתמודדת בצורה מעמיקה ומקורית מול הפוסט-מודרניזם, ומציגה מענה על התהיות והמצוקות הפוסט-מודרניות בזמנינו. אותה הגות, הקדימה את זמנה, ופותחה עוד לפני שהפוסט-מודרניזם הפציע לעולם. אני מתכוון כמובן להגות האיזביצ'אית של בעל 'מי-השילוח'.

אך למרות ההתעניינות הרבה שפורחת לאחרונה סביבה, הן במחקר האקדמי והן בקרב בני הישיבות, הרי שההגות האיזביצ'אית עדיין לוטה בערפל. רובם של המתעניינים בה, נמשכים אל הרעיונות הרדיקליים והנועזים שלה, כמו פירושיה לחטאים המקראיים וכדומה, אך מפספסים את 'תורת החיים' הקיומית שלה, שדנה במגוון נושאי יסוד אקזיסטנציאליים, ומהווה אלטרנטיבה יהודית להגות הפוסט-מודרנית והתהליכים החברתיים בעקבותיה. נושאים כמו אמונה והחיים בצל הספק, אינטואיציה, אינדיבידואליות, מימוש עצמי, ועוד רבים, מקבלים אצלה פרשנות מקורית ומעמיקה.

בהשוואה למול אחיותיה – חב"ד וברסלב – שזכו לתפוצה רחבה בקהלים מגוונים, ואף להתייחסות מכובדת של המחקר האקדמי, הרי שההגות האיזביצ'אית דומה לשדה בתולית שלא נחרשה, המצפה ומחכה לגואל. הפוטנציאל שגנוז בה, כהגות יהודית-חסידית שאקטואלית כיום יותר מתמיד לאדם הפוסט-מודרני בן זמנינו, גדול לאין שיעור מזה של אחיותיה.

האמת היא שהרב שג"ר עסק בהגות האיזביצ'אית רבות, ואף התייחס אליה בספרו בעמוד 183:

'אני מאמין בקיומיות בנוסח מי השילוח, האדמו"ר מאיזביצא. האיזביצ'אי שואל שאלה מרחיקת לכת; אין זו השאלה האקזיסטנציאליסטית הקלאסית – מה הדבר אומר לי? ולא השאלה הדתית המקובלת – מהו רצון ה' המתגלה לי בדבר? אלא שאלה רדיקלית יותר – האם זו האמת? האם זהו באמת רצון ה'? זאת ועוד; השאלה נשאלת גם כאשר מדובר בקיום ההלכה עצמה. באופן כללי ההלכה בוודאי מבטאת את רצון ה', אולם באופן אישי זמני וקונקרטי, ייתכן שבמקרה מסוים מוטלת עלי החובה של 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'…

אך גם כאן, איזביצ'א מובאת בהקשר של האפשרות הדתית לחרוג במקרים מסוימים מכללי ההלכה, ההקשר בו מובאת איזביצ'א לרוב. אך ההגות האיזביצ'אית מתייחסת באופן מעמיק ורחב לאין-ספור מגוון נושאים נוספים הקשורים לפוסט-מודרניזם.

מתעתד אני לחשוף את מעמקיו של מעין השילוח האיזביצ'אי, לדלות ולהשקות ממימיו למבקשים ומחפשים הגות יהודית מקורית המתמודדת מול הפוסט-מודרניזם בצורה מעמיקה ומקיפה. מי ייתן ואזכה לממש את חלומי, ובקרוב.

 הרב שג"ר הינו 'אורח הכבוד' השני בבלוג, דוגמה לעוד לנשמה שהייתה תלויה בין השמים לבין הארץ, מתחבטת בכף הקלע של התהייה והספק המתמיד, בין האמונה למדע, בין מערב למזרח, בין התורה לתרבות העמים, בין הדת לחילוניות. בהתמודדותו האמיצה והכנה מול הפוסט-מודרניזם, הוא העמיד לנו גשר, או לכל הפחות שביל לקראת הגשר, גשר המיתרים המחבר בין העולמות.  

חסידים היו אומרים, שקדושתם של שברי לוחות גדולה מקדושתם של הלוחות. שברי הלוחות הם שבריה של התורה העליונה, שהעולם לא היה ראוי לקבלה. רבנים של 'לוחות הברית' כבר היו לנו ויש לנו דיים. אך רבנים של 'שברי לוחות' כמעט ולא קיימים. כזה היה הרב שג"ר, רב של 'שברי לוחות'.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s