רבי שלמה קרליבך – האיש והתופעה [2]


לפני שאתחיל לדון בדמותו ודרכו של רבי שלמה, ברצוני לסקור קצת את ההשפעה הגוברת והולכת של רבי שלמה בזמנינו, תהליך מרתק ומעניין ביותר. דווקא לאחר מותו של רבי שלמה, זוכה מורשתו לתפוצה חסרת תקדים ופורצת גבולות.

נתחיל בתחום המוזיקלי, ואצטט את דבריו של קובי אריאלי, במאמרו במעריב 28,11,2008 [מאז כבר חלפו כארבע שנים, וניתן רק לשער את מימדיה של התופעה בזמנינו…]

 "כשנסגרו הדלתות על 3,000 המאושרים שהשיגו כרטיס לקונצרט השנתי לזכר שלמה קרליבך בירושלים, והותירו עוד מאות בחוץ, הבנתי פתאום שזו לא תופעה אלא עובדה איתנה: יש זרם מוזיקלי ייחודי והוא מועדף על אלפי אנשים בעולם כולו. זו לא ה"חוויה היהודית" הכוללת שמוצאת את ביטויה בקונצרט, ולא ערב בילוי חביב של דוסים. קרליבך הוא הצלחה ענקית בקנה מידה עולמי, וההצלחה הזו הולכת ומתגברת מיום ליום.

הנה רשימת מצאי חלקית: יותר מ-50 אמנים והרכבים שמבצעים קרליבך, רק קרליבך, בארץ ובעולם, כלומר, בכל רגע נתון כמעט באיזשהו מקום בעולם עומדים על במה מישהו או מישהם ושרים "אשא עיני"; עשרות דיסקים ואלבומים בגרסאות מקור וכיסוי שיוצאים לאור מדי שנה; לפחות ארבעה מחזות זמר על האיש ושירתו; עשרות מנייני תפילה "בסגנון קרליבך" בארץ וברחבי העולם היהודי; שלא לדבר על ערבי שירה, התכנסות, משפחה וחברים שבהם שירי קרליבך תופסים את המרכז בדומה לשירי פלמ"ח או שירי ארץ ישראל. עם הזמן מתפתחת גם מיתולוגיה. כל אירוע כזה, חוץ מאשר אירוע מוזיקלי, הוא גם סוג של גל עד. קרליבך האיש נוכח בו אף הוא במידה לא מועטה, זאת בצורת סיפורים, קטעי וידאו, תמונות וזיכרונות.

התהליך הזה מרתק, בעיקר לאור עובדה אחת פשוטה: הוא החל להתפתח אך ורק לאחר ששלמה קרליבך עצם את עיניו ושב לעפרו. כל נחלי האהבה וההערצה הללו החלו לפכות לפני פחות מעשור, שנתיים או שלוש לאחר מותו של האמן שכולם אוהבים כל כך."

הוא ממשיך ומסביר את התופעה לדעתו:

"הסיבה לתהליך הזה נעוצה בתיאור הזה עצמו. נחלי דיו כבר נשפכו בניסיונות להתחקות אחר שורשי תופעת פריחתם המאוחרת של אמנים, זו שבאה בשלב שהם עצמם כבר לא יכולים ליהנות ממנה. בין ואן גוך למאיר אריאל ישנם עשרות כאלה, ולכל אחד ההסבר המדויק שלו. במקרה של קרליבך, נראה שזה פשוט וברור: בחייו היה האיש כל כך נוכח ומזוהה עם המוזיקה שלו, עד שאישיותו הבעייתית במקצת תפסה את המרכז ולא הניחה ליצירה להתנחל בלבבות.

ההתחברות לקרליבך החי, כחלק עיקרי מהחבילה שהוא שיווק, הייתה לא קלה, מהסיבות המנויות לעיל. רק משהסתלק לעולם שכולו טוב והניח אחריו את הררי החומר המוזיקלי שלו נטו, החלו כולם להצליח לבלוע אותו בתאוותנות.

והחומר, הו החומר. הוא יפה ומדויק ואינסופי. בקונצרט השבוע לא היו הרבה חידושים. שוב שרו כולם יחד את אותם עשרות השירים, ושוב התמסרו למלודיה, ושוב שמרו על מנעד די מצומצם של תווים, שאחרי שיר אחד כבר מבשל אותך ועוצם את העיניים ומניד את הגוף ולוכד אותך בכוח לתוך מטווה קורים של איכות מוזיקלית, של דבקות ושל געגועים יהודיים. וזה יפה, כל כך יפה. וזה מתנגן בך וממלא אותך עד אפס מקום. שירו איתי, יהודים, היה קרליבך מבקש, ואנחנו שרים איתו בכיף, כבר 14 שנה. "

אך התופעה אינה מסתכמת רק בתחום המוזיקלי בלבד. היא חורגת הרבה מכך, וניכרת גם במורשתו הרוחנית.

לדוגמא, לי אישית ידוע על בחורה חילונית ממרכז הארץ, שחזרה בתשובה בעקבות קלטותיו של רבי שלמה. כך, ללא הרצאות של 'ערכים', ללא נדודים מרב אחד למשנהו, אלא פשוט בעקבות שמיעת קלטת של רבי שלמה. השירים והסיפורים של רבי שלמה, נגעו בה בנקודה העמוקה ביותר שבנשמתה, וגרמו לה להשתכנע שאת 'המעבר' של החיים, את המשמעות של החיים, את הטעם והסיפוק של החיים, תמצא בתוככי היהדות והחסידות. אותה בחורה חשה קירבה אישית ואינטימית עם רבי שלמה, למרות שלא הכירה אותו כלל, ומעולם לא נפגשה עמו. בעקבות חזרתה בתשובה, היא נוהגת אחת לשבועיים שלוש לנסוע ביום שישי לירושלים לקברו של רבי שלמה, רבה ואביה הרוחני.

התופעה המרתקת ביותר, היא אותה תחושת קירבה וחיבור אישית פנימית עם רבי שלמה, שרבים מספרים עליה. אנשים שמעולם לא הכירו את רבי שלמה אישית ומעולם לא נפגשו עמו, מספרים על תחושת פנימית עזה של קירבה אינטמית עם רבי שלמה, לאחר מותו (!). לא מדובר בחוויה מיסטית-רוחנית, אלא על  תחושה פנימית עמוקה, הבוקעת את גבולות הזמן והמציאות. משפטים כמו 'אני מרגיש שרק רבי שלמה מבין אותי, רק הוא מבין את תלאות נפשי' נשמעים מכל עבר.

אביא לכך שתי דוגמאות אקראיות.

הראשונה של אופיר, מגיב אנונימי ברשת:

"בס"ד ראשית, תודה עצומה לך על הכתבה הנפלאה הזו.שנית, בתור בחור צעיר, אשר נפתולי חיים מגוונים ומנוגדים מאוד הובילו אותו למהלך תשובה, נותר לי רק להמשיך ולהצטער על שלא זכיתי מהאדם היחיד שיכל להבין אותי. כלכך הייתי רוצה ללמוד מאותו רבי קדוש שלא היה צריך לבנות חומות בצורות של חלוקה כדי לגרום לך להרגיש מוגן. אני כלכך מתגעגע למשהו שאני לא מכיר"

אופיר, מגיב אנונימי לכתבתה של רות יאיר-נוסבאום על משנתו התיאולוגית של רבי שלמה קרליבל, 'השבר דורש חידוש', 31/10/2008 מגזין ארץ אחרת .

השנייה היא עדותו של זמר הרגאי היהודי הבינלאומי מתיסיהו:

מתיסיהו

מתיסיהו

"אני מרגיש שאני יכול באמת להבין מי הוא היה, למרות שאף פעם לא פגשתי אותו. לפעמים אני מרגיש שהוא היחיד שיודע מה עובר עליי. אני חושב שהוא עבר מצב שבו הוא ניסה לתת ולהיות פתוח במוזיקה ועם אנשים; הוא הגיע מרקע דתי וניסה לאזן בין שני העולמות. אני רואה ביהדות דת שמנסה לאחד את העולם ובאותו זמן יש גם חוקים של הפרדות.

"זה כמו חסד וגבורה. בשביל מישהו כמוני, שנמצא בין אנשים שלא יהודים ולא דתיים, יש חשיבות בניסיון לאחד. אני צריך תמיד לחשב איפה צריך להציב גבולות ואיפה לא, והרבה אנשים מהעולם החרדי לא מבינים מה אני עובר ומצביעים ומפנים אצבע מאשימה. אני חושב ששלמה קרליבך היה בתוך זה וניסה להבין ולעשות את הכול בצורה הנכונה, כמוני. למרות שלא פגשתי אותו אני מרגיש איתו חיבור נפשי, שהוא מחזק אותי".

זמר הרגאי היהודי הבינלאומי מתיסיהו, ראיון למעריב 3,10,2009

אסיים בסיפור מעניין ששמעתי מאחד ממקורביו של רבי שלמה.

כידוע, נפטר רבי שלמה תוך כדי טיסה במטוס. באותם השנים, היה רבי שלמה אדם לא בריא מבחינה גופנית, וחי על כדורים. לפני אותה טיסה, הפציר בו אותו מקורב שלא יטוס, מחמת חולשתו הרבה. רבי שלמה, כדרכו זלזל במצבו הרפואי, והתעקש שעליו לנסוע ולהופיע בפני יהודים. הלה חזר והפציר בו שוב ושוב, עד שלפתע התפרץ רבי שלמה בהחלטיות תקיפה ואמר לו: 'חדל להציק לי בנוגע לנסיעה, אני נוסע! איני מפחד ממצבי הרפואי, איני דואג למצב גופי, שהרי כיצד אלקח מהעולם בטרם עת? הלא עדיין לא סיימתי את שליחותי, יש לי נשמות רבות הזקוקות לי עדיין…' בשומעו דברים אלו, שלא היו אופייניים לרבי שלמה, הבין המקורב שדברים בגו והפסיק להטריד ולהפציר ברבי שלמה אודות הנסיעה. אגב, הייתה זו הפעם היחידה בה ראה את רבי שלמה מתפרץ.

את סופו של הסיפור כולנו יודעים. רבי שלמה שבק את נשמתו על המטוס בעיצומה של הטיסה. הלה, היה שרוי במשבר במשך מספר שנים. המילים של רבי שלמה עדיין הדהדו באוזניו, ההחלטיות והתקיפות בה הם נאמרו, והנה בדיוק באותה טיסה רבי שלמה שבק את נשמתו בטרם עת… כיצד כה טעה רבי שלמה? אם היה כה בטוח שעדיין לא השלים את שליחותו עלי אדמות, כיצד זה נפח את נשמתו בטרם עת?

אולם כעבור שנים מספר, הבין אותו מקורב שרבי שלמה לא טעה. הוא אכן עדיין לא סיים את שליחותו עלי אדמות. נשמות אבודות רבות, לבבות שבורות רבות, זקוקים לו עדיין. רק טעות קטנה הייתה לו. הוא סבר, שבשביל להשלים את שליחותו, עליו לחיות כאן בעולם, על גופו להיות נוכח. אבל נעלם ממנו, שהשפעתו לאחרי מותו תהיה גדולה ורחבה יותר עשרות מונים מאשר בחייו. נשמתו ממשיכה בשליחותו, ממלאה את תפקידו וייעודו עלי אדמות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s